ככל שהאמונה שלי הולכת ומתעמקת, אני גם יותר ויותר מגלה שכל העולם מנוהל על ידי חוקי טבע ברורים וחד משמעיים, שאינם משתנים אלא האדם חווה אותם לפי חוויותיו האישיות. המורה שלי סיפר על החוויה שהוא עבר כשהיה במצב של מוות קליני, בדומה לחוויה של כמעט כל אדם ש"חזר מהמוות". הוא מקובל, ובכל עשר שנות הלימוד שלי אצלו לא טעה באף אחת מהתחזיות לגבי העתיד,

אך הוא גם מדען ותמיד מזכיר לתלמידיו שהכל פועל לפי חוקי הטבע, ולא מיסטיקות נסתרות, והוא הסביר שאת החוויה הזאת אפשר להסביר באופן מדעי מאד פשוט – בהתקרב רגע המוות, המוח שלנו יוצר מצב "רך" וכמות גדולה מאוד של אנדורפינים ואוקסיטוצין מוזרמת למוח, וזה יוצר אשליה על טבעית, תחושה של אור וחמימות שעוטפת את האדם.

פעם נהגתי ברכב הישן שלי בכביש הסטתי את המבט לזמן ממש קצר כדי לכוון את הרדיו. פתאום הרגשתי שהרכב מתפתל, ורצה הגורל שצמיג קדמי התפוצץ באותו רגע כך כשהרמתי את העיניים לעבר הכביש ראיתי שאני נוסעת הישר לכיוון הרכב שמולי בנתיב הנגדי, סובבתי את ההגה קצת מהר מידי לצד השני ומאותו רגע והלאה, "הלכו לאיבוד" כל אותם רגעים, כשלפתע אני מוצאת את עצמי בנהיגה מהירה בתוך תעלה בצד הכביש. עוד כמה שניות (או אלפי שניות) עברו עד שקלטתי מה קורה, והתחלתי לבלום. חזרתי למצב מודע וזכרתי שעליי ללחוץ בהדרגה על דוושת הבלם עד האוטו נעצר לחלוטין בתוך התעלה. לעולם לא אזכור מה היה באותן רגעים אבודים – היו שניות? אולי יתר?, אך ברור לי שהמוח שלי בחר "לחסוך" ממני את איבוד השליטה על הרכב. הוא כנראה נכבה במקום המנוע של הרכב.

נתקלתי בסיפורה של נעמי ג'קובס, ילידת בריטניה, שבוקר אחד התעוררה ולא הבינה איפה היא. לא זיהתה את המיטה, או החדר, או הפיג'מה שלבשה.

היא ניגשה למראה וראתה מולה אישה מבוגרת ומפיה נפלט קול זר לחלוטין עבורה. בתודעה שלה באותו רגע שהתעוררה, היא הייתה בשנת 1992, בת 15, אלא שבאמת זו הייתה השנה 2008, היא בת 32 ואם יחידנית לילד בן 10. איך? באופן פתאומי, במהלך השינה, היא איבדה את הזיכרון של קצת יותר מ-15 השנים האחרונות בחייה.

מלבד הגילוי שהיא אינה נערה מתבגרת בת 15 והיא אפילו אימא לילד המתקרב לגיל זה, היה עליה להתרגל לעולם החדש שהתפתח בכל התקופה הזאת, של רשתות חברתיות, של סדרי עולם שלא הכירה, ולעובדה שהחלומות של הנערה המתבגרת לא הוגשמו בכלל.

היא רצתה להיות עיתונאית, לנסוע בעולם, לחיות בבית גדול ומצאה שבגלל היותה אימא יחידנית וסטודנטית לפסיכולוגיה – לא משהו שהתחברה אליו בעברה, היא נסמכת על קצבה ומובטלת. היא גילתה שחייה היו רחוקים מאד ממה שהייתה רוצה שיהיו. היא גילתה שהיא נהגה לכתוב יומן – כיאה למי שרוצה להיות עיתונאית וסופרת. שם גילתה מה היו חייה בשנים האלה שהזיכרון בחר למחוק. כן, הוא בחר, כי לא הייתה שום סיבה רפואית שהצדיקה את מצבה, והיו רופאים שאפילו לא האמינו לה, במיוחד לאור החיים שניהלה כמה שנים לפני. היא גילתה שהייתה לה בעיה של התמכרות לסמים, אליהם ברחה כדי להתמודד עם המציאות שלה. היא בעיקר הייתה מאוכזבת לגלות מה היא הפכה להיות, כי כרגע היא בחנה את חייה בעיני הנערה מלאת התקוות שהייתה פעם.

היא גילתה שהייתה לה הצלחה בעסקים וקנתה בית יפה, אך הלכה בדרכים עקלקלות ואיבדה הכל. אך גם גילתה מה היה הפצע הכואב כל כך שהיה המקור לכל הנפילה שלה – בגיל 25 היא כתבה ביומן על זיכרון נוראי שקברה בתת המודע שלה – היא עברה ניצול מיני כשהייתה בת 6.

המשך לחלק ב >>>