תקופת ההתבגרות מוגדרת מבחינה כרונולוגית כטווח הזמן שבין גיל שתיים עשרה ועד לשנות העשרים המוקדמות אך משתנת מעט מאדם לאדם. תקופה זו עומדת בסימן מעבר בין הילדות התלותית אל בגרות המספקת צרכי עצמה. מבחינה פסיכולוגית, זהו שלב מעבר בו יש להגיע לכלל הסתגלויות חדשות, המבחינות בין התנהגות הילד לזו של המבוגר. תקופה זו מאופיינת בתהליכים התפתחותיים פסיכולוגיים, שמטרתם הכנה לקראת עצמאות וחיים בוגרים. לשם כך המתבגר נדרש להסתגלות חברתית, אישית, מינית, דתית, פוליטית ומקצועית, יחד עם חתירה הולכת וגוברת לאי תלות רגשית וכספית בהורים

החוקרת קציר טוענת כי גיל ההתבגרות הינו שלב ביניים מכריע בחיי האדם. בתקופה זו נידרש המתבגר לגבש את זהותו העצמית ואת יכולותיו לעמידה עצמאית בפני מטלות החיים. קציר מחלקת את גיל ההתבגרות לכמה תחומים  :

התחום הגופני/פיזיולוגי: קיים טווח התפתחות ושונות פיזית, דבר המוביל לאי אחידות בין הנערים. השינויים ההורמונליים, הפיזיים והאחרים עשויים לבלבל ולעורר תחושות של חוסר ודאות וחוסר בטחון.
התחום הרגשי: גיבוש הזהות האישית. זהו תהליך שנעשה תוך היפרדות מהזהות הילידית, שהינה מחוברת לזהות הוריו. המתבגר נפרד רגשית, שכלית וחברתית מהדמויות המרכזיות במשפחתו ומעצב עצמו כישות בעל זהות אישית ועצמאית. המתבגר בוחן את גבולות מעשיו, ובוחן כיצד רשאי לפעול. אך במקביל קיים גם כן הרצון להמשיך ולהיות קטן, תלוי ונתמך, דבר אשר מאוד מבלבל ומאיים על המתבגר.
התחום החברתי: בתקופת גיל ההתבגרות לרוב נוצרת לבן הנוער "חבורה" שהיא קבוצה חברתית המורכבת מבני אותו גיל ואותו סטטוס חברתי ותחומי עניין משותפים קבוצה זו נקראת "קבוצת השווים". קבוצת השווים הופכת לבעלת עדיפות וחשיבות מרבית בגיל הזה. עליית חשיבות קבוצת השווים קשורה בתופעה של יצירת מופרדות מההורים ומהווה מעין תחליף. לקבוצת השווים מספר פונקציות:
מקור כוח והשתייכות- קבוצת חברים בני אותו גיל, אותם חוויות. מתוך המקום הכביכול "מנודה" של המתבגרים, אשר עדיין לא מבוגרים אך כבר לא ילדים, ההשתייכות החברתית מבססת את מעמדם.

ראי- משוב מתמיד ומתמשך אשר מעניקים המתבגרים זה לזה על מנת להתחיל ולבסס את הזהות העצמית שלהם הכולל שיחות טלפון שעוסקות ב"איך אני נראה", "כיצד חברים אחרים נתפסים" ובעיקר – "איך אני נתפס ע"י אחרים".  המשוב, הראי, הנו מקור חשוב לאינפורמציה השוואתית בין איך המתבגר תופס את עצמו ואיך הוא נתפס ע"י חבריו.

להוות מודל- חברת השווים מספקת מודלים לחיקוי (אלטרנטיביים להורים)- שתורמים גם הם לגיבוש הזהות העצמית. מתוך כך נובע גם הלחץ החברתי, לחץ להזדהות: מודלים בלבוש, בהתנהגות, במה זה אומר להיות בן או בת, מראה חיצוני וכו'.
תמיכה (הבנה, קבלה)- כל המתבגרים חשים חוויות חדשות, מבלבלות, מאיימות. קבוצת השווים מציעה מקלט רגשי ופיסי שבו יכול המתבגר לחלוק תחושות דומות ולחוש שהוא לא נמצא לבד בכל התהליכים הללו שהוא עובר. כמו כן, החברים של המתבגר תופסים את מקום ההורים בהתנסויות עצמאיות אקט חיוני לדימוי עצמי חיובי ומניעת בדידות.

התחום הקוגניטיבי: גיל ההתבגרות היא התקופה בה מתפתחת החשיבה ומגיעה לזו המאפיינת אדם מבוגר, מתפתחת היכולת לטפל במציאות מורכבת, יכולת הניסוח, יכולת ההכללה, הבנת החוקיות והחשיבה הביקורתית.
ההתפתחות בתחומים אלה אינה אחידה ופעמים רבות ישנם פערים בניהם. לדוגמה, אפשר לפגוש מתבגר שעדיין לא החל את התפתחותו הפיזית, אולם התפתחותו הקוגניטיבית בעיצומה או לפגוש במתבגרת שנראית גדולה ומפותחת, אולם מבחינה רגשית היא עדיין תלויה וקשורה אל הוריה.

בנוסף קיימת השאלה מתי מסתיים גיל ההתבגרות? תשובה לשאלה זו מורכבת ותלויה בתקופה ובתרבות הסממנים אשר מהווים לפי החברה את הכניסה של המתבגר לעולם המבוגרים הם אלה אשר מבטאים אימוץ של אספקטים שונים מתפקיד המבוגר, כגון סיום לימודים, עזיבת בית ההורים, הקמת תא משפחתי, וכניסה לעולם העבודה. מכאן שהגדרת סיומה של ההתבגרות אינה קשורה בגיל כרונולוגי מסוים, אלא בדרגת ההתאמה לנורמות החברתיות הצפויות מאדם מבוגר בחברה נתונה. הגדרות תפקודיות אלה מתארות את האחריות הנדרשת מן המבוגר על מנת לתפקד באופן יעיל בחברה תוך התייחסות לעצמו, למשפחתו ולכלל החברה